NoamN

אני בטוח שהשאלה הזו (איך להפוך) נשאלה לפחות פעם אחת בעבר. בכל אופן, הנה קצת קוד

:ORIG = 'ABC';
:REV = '';
:I = 0;
:LEN = STRLEN (:ORIG);
LABEL 1;
:I = :I + 1;
:REV = STRCAT (SUBSTR (:ORIG, :I, 1), :REV);
LOOP 1 WHERE :I < :LEN;
SELECT :REV FROM DUMMY FORMAT;

בסוף מודפס CBA

לפני הרבה מאד זמן היה לי קוד בפסקל ליצירת מספרים כאילו רנדומליים. זה היה קשור לזמן (במקרה שלנו SQL.DATE) MOD מספר ראשוני כלשהו יחד עם עוד כמה דברים. אני משער שזה לא ממש עוזר לך.

די מסובך להסביר איך לבצע דרך האתר.

לא ציינת כמה נתונים יש בקובץ: האם כל נתונים מתאימים לשדות במסך LOGPART (או PART) או שמא יש נתונים ששייכים למסכים אחרים? דרך ממשק ניתן לקלוט נתונים למסך אב (נניח LOGPART) ומסך בן (נניח עץ מוצר) אך לא ניתן לקלוט למסך "אח", מסך שמופיע בשורת ההפעלות הישירות, כמו הגדרות כספים למוצרים או מאפיינים נוספים למוצר). כל מסך דורש ממשק משלו.

בהנחה שיש רק מק"ט ותאור, אתה צריך להגדיר את הקובץ כך שיכיל שלושה טורים: בראשון תרשום 1, בשני המק"ט ובשלישי שם הפריט. תשמור את הקובץ כ-TAB DELIMITED TEXT.

אתה צריך לבנות ממשק באמצעות מנהל המערכת > ממשקים > ממשקים למסכים > מחולל ממשקים למסכים, אך כאמור מסובך מדי להסביר כאן.

ראיתי שדות באורך 80 תווים אך לא מעבר לכך. מרמז שמצאתי ב-SDK, נראה שהוארך המירבי 127 תווים.

מה קורה אם אתה מגדיר אורך 250?

בעצם את רוצה/צריכה מערכת הרשאות נפרדת. נניח שיש טבלת "רמות הגנה" עם ערכים 1, 2, 3 וכו'. צריך להוסיף לכל מסך שדורש גישה לפי רמת הגנה שדה שיקבע את רמת ההגנה. אחר כך צריך להוסיף מסך בן למשתמשים בו תוגדרנה הרמות שכל משתמש רשאי לראות. השימוש במסך בן מאפשר מתן הרשאה לכמה רמות הגנה. כדוגמא, יכול להיות שלמשתמש מסוים יש הרשאה לרמות הגנה 1, 2 ו-4. הוא יוכל לראות את כל הנתונים שקודדו עם הרמות הללו אך לא יוכל לראות אם רמת ההגנה 3.

צריך להוסיף בדיקה לכל מסך ודו"ח (לכן מוטב לכתוב את הקוד פעם אחת ולהתיחס אליו בכל מקום) אשר בודק אם למשתמש יש רמת ההגנה הנדרשת. ניתן לעשות זאת באמצעות משפט המבוסס על טבלת DUMMY.

הרבה מאד התעסקות…..

יש הבדל מהותי בין דו"ח לבין מסך בנושא הזה.

לגבי מסך: כל מסך בנוי במקור על טבלה מחדלית – השם מופיע בכותרת המסך. כתוצאה מכך, כל השדות אשר מופיעים במסך אשר נובעים מאותה טבלה ייכתבו למסד נתונים בעת שמירת נתונים. לדוגמא – מסך הזמנות לקוח מבוסס על טבלת ORDERS. שדה כמו ORDERS.DISPRICE יירשם אוטומטית. מסך בדרך כלל גם מציג שדות מטבלאות אחרות, לדגומא CUSTOMERS.CUSTNAME. במקרה הזה, יש גם שדה ORDERS.CUST אשר יכיל את המספר הפנימי של הלקוח, וכיון שהשדה הזה נמצא בטלבה המחדלית, גם הוא יירשם בעת שמירת נתונים (ORDERS.CUST יירשם, לא CUSTOMERS.CUSTNAME). יש שתי אפשרויות כאשר מופיע שם שדה במסך הבן הרחבות: הראשונה, והקל להבין, מציג ביטוי (תסתכל על השדה "CDES"). האפשרות השניה מסובמכת יותר ואומרת  ש*הערך הזה* אמור להישמר אך צריך לרשום קוד אשר ידאג לזה (דוגמא POSITIONDES).

בדו"חות, מה שמופיע בהרחבה כמעט תמיד ביטוי. מקרה שלא ביטוי: אם רושמים בדו"ח שדה כמו PARTEXTFILES.EXTFILENAME, בדו"ח יופיע קיצור לקובץ הזה (זאת אומרת, לחיצה על ה"תמונה" תגרום לקובץ עצמו להיפתח). אם רושמים את אותו הדבר אבל בהרחבה, *שם הקובץ* יופיע.

אני משער שאתה כותב על מסך על QINVOICES, מסך בן HFNCITEMS. אין שדה REFER.1 אבל יש שדה FNCIREF1, שהוא מורכב מ-FNCITEMSA.FNCIREF1 (זה מופיע כך מפני שמדובר בשדה כתיב שאינו בטבלה הבסיסית של המסך). למעשה מדובר בשדה שקשור לשורה בתנועת יומן. השדה זה מכיל מספר חשבונית לכן ניתן לחבר אותו עם INVOICES.IVNUM (סביר להניח שתצטרך להשתמש במספר מזהה שונה מ-0) ומשם כמו שכתבתי במקור –

FNCITEMSA.FNCIREF1 = INVOICES.IVNUM
INVOICES.IV = INVOICESA.IV
INVOICESA.PROJ = DOCUMENTS.DOC

צריך להשתמש בשליפה מותנית (דהיינו, תרשום סימן שאלה בשדה "מזהה" יחד עם המספר, כמו ?1) כיון שלא בטוח שתהיה רשומה מתאימה ל-FNCIREF1.

בהנחה שמדובר בדו"ח שמבוסס על טבלת INVOICES, צריך להוסיך:

1. INVOICES.IV = INVOICESA.IV

2. INVOICESA.PROJ = DOCUMENTS.DOC

3. להציג את DOCUMENTS.DOCNO

4. מסך היעד של אותו השדה – DOCUMENTS_p

צריך לבדוק אם טבלת DOCUMENTS כבר מופיעה בדו"ח – אם כן, צריך לתת לטבלה בשלב 2 מספר מזהה 1